השימוש במישרין בקרקע חקלאית/ דלית ביטון מ 'דלית ב.ק. אדריכלים'

כתיבת המאמר: יא' בכסליו התשע"ג
25.11.12

    השימוש במישרין בקרקע חקלאית/ דלית ביטון – 'דלית ב.ק. אדריכלים'

סע' 156 א' לחוק התכנון והבניה מגדיר/מגביל את השימוש בקרקע חקלאית, ומפנה אותנו לתוספת הראשונה לסע' 156א הקובע לא פחות מ 16 חוקים המגדירים את השימוש המותר בקרקע חקלאית והתנאים לאישור בקשה להיתר בניה ו/או תכנית בקרקע חקלאית.

סעיף 7(ב) לתוספת הראשונה הנ"ל מגדיר מהי מטרה לא חקלאית :" בניה או שימוש בקרקע שאינם דרושים במישרין לייצור חקלאי, לעיבוד חקלאי של האדמה או לגידול בעלי חיים"-
כלומר כול בניה ו/או שימוש שלא נכנסים להגדרה שבסעיף זה הם בעצם שימושים ובניה חקלאית.

    הבעיה הגדולה היא, בפרשנות המונח " דרושים במישרין",

אף הפסיקה דנה בהרחבה בפרשנות המונח, וקבעה מבחן הכולל מספר אינדיקציות להבין האם מדובר בשימוש שנכנס למונח או לא.

כך קבע בימ"ש כי אלו אינם מהווים, פעילות הדרושה במישרין לחקלאות:
1. בית בד להפקת שמן זית.
2. עסק לאחסון חומרי הדברה לחקלאות.
3. אחסון מזון לבעלי חיים במסגרת עסק מסחרי.
4. עסק של רכיבה על סוסים.
5. שריפת עצים לשם הכנת פחמים.
6. מחסן לאחסנת עצים ותוצרי עץ מעובדים.
7. חנות לממכר בעלי חיים.
8. ממכר צמחים וציוד לגינון.
9. מפעל לייצור, אחסנה ושיווק של אבני טוף.

במקרה אחר נקבע כי מחסן ביצים בו נאספות ביצים מרחבי הארץ, משוקפות, נארזות ומשונעות, מהווה פעולת לוואי הדרושה במישרין לחקלאות (אציין בפניכם כי על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון).

בהחלטה נוספת של בימ"ש [החלטת ועדת ערר מחוז מרכז בערר מס' 186/09 אגודת גבעת כוח נ' הועדה המקומית לתו"ב חבל מודיעין ואח'] שניתן ע"י ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז, נקבע כי הסבת מבנה חממות [ 6,000 מ"ר ] למחסן לאחסון תבואות הנאספות ממספר רב של מושבים וקיבוצים באזור, אחסון ציוד ועשרות כלים חקלאיים, מהווה פעילות הקשורה במישרין לחקלאות. וראוי לציין שבין שיקולי חברי ועדת הערר היו: ניתן אישור משרד החקלאות לשימוש המבוקש , אופי המבנה [סככה פתוחה], לא מדובר בעיבוד או תוצרת חקלאית.

לדעתי ,עדיין, קיים היעדר וודאות ואחידות עד לכדי עירפול ,בנושא ההגדרה של מהי קרקע חקלאית.
ולכן ניתן לחפש קריטריונים נוספים למהו שימוש חקלאי ב; פסיקה נוספת, ובהגדרת המונח "משק" בצו ההרחבה בענף החקלאות", ולהגדרה המצויה בחוזר "משרד החקלאות: 'מדיניות הנחיות וקריטריונים לתכנון מבנים חקלאים' "

ההגדרה המצויה בהגדרה של "משק" בצו ההרחבה בענף החקלאות"
"משק" כל משק או מקום עבודה בענפי החקלאות לכל סוגיה, לרבות עבודות אדמה, בעלי חיים מכל –
הסוגים, גננות לסוגיה, משתלות, טיפול, מיון, אריזה, או אחסנה של מוצרים טרקטוראים וציוד מכני
חקלאי כבד, תנובת משקים וכל עבודה או עיסוק הקשורים באלה;"

בעבר הפסיקה כללה פעילויותאלו בגדר "שימוש חקלאי" :
1. גידול מזון צמחי לאדם ולחי ;ירקות, פירות וכד'.
2. גידול תוצרת חקלאית לשימוש התעשייה;כותנה; עצים לתעשיית הנייר וכד'.
3. גידול צמחים לצורכי נוי; פרחים, דגים, דשא, יער וכד'.
4. גידול ואחזקת בעלי חיים לכל מטרה שהיא ;פרות, סוסים, כלבים, צאן וכד' בין בשטח הפתוח ובין במבנים פשוטים /משוכללים לכל צורך;מאכל, רבייה, נוי, רכיבה וכד'.
5. ענפי עזר לגידולים )בתי מיון ואריזה, מאגרי מים וכד'.

קריטריונים נוספים לקביעת שימושים ומבנים כחקלאים מספק לנו משרד החקלאות שאישורו לבקשה להיתר הבניה, מגדיל מאוד את הסיכויים לאשרה בהליך תכנוני.
במאמר הבא ארחיב על הקריטריונים של משרד החקלאות אך כבר כאן ,הרי לא אשאיר אתכם במתח, אכתוב בראשי פרקים על השימושים ואופן תכנון המבנים הכלולים בהגדרה של מבנים חקלאים והמחולקים לחמישה סוגי שימושים ולתתי קטגוריות שימוש, כדלקמן:

1. קטגוריה ראשונה – בית גידול לצמחים:חממה; כיסוי רשת ; מנהרה ; משתלה ; בית גידול פטריות נבטים ונבטוטים.

2. קטגוריה שניה – מבנים לשירות ותמיכה בעיבודים חקלאיים:מכון רדיית דבש ; מבנה לטיפול ראשוני בתוצרת חקלאית /בית אריזה ; חדר קירור ; מחסן חקלאי ; סככה לאחסון תוצרת חקלאית ; סככת כלים וציוד ; מרכזי מזון .

3. קטגוריה שלישית – מבנים לגידול ,אחזקה או טיפול בבעלי חיים:מתבן ; לול ; אורווה ; ;דיר צאן ; ;רפת חלב ; ;מפטמה ; חקלאות מים בריכה ומדגה אינטנסיבי לגידול דגים ; מתקניםבמרעה.

4. קטגוריה רביעית – מבנים לעיבוד תוצרת חקלאית בהיקף קטן:
יקב ; בית בד ; מחלבה.

5. קטגוריה חמישית – מבנים תומכי חקלאות:
מרכז מבקרים.

הכותבת דלית ביטון מומחית בתכנון מבנים במגזר החקלאי, אדריכלית הנדסאית ומשפטנית

אזהרה: ® כל הזכויות שמורות לדלית ביטון אדריכלית הנדסאית ומשפטנית
'דלית ב.ק. אדריכלים'-סטודיו לתכנון ואדריכלות
אין להעתיק/לצלם/לשכפל ללא רשות מפורשת בכתב. נכתב ב 25.11.2012

להלן מובאים לפניכם עיקרי פס"ד המוזכרים במאמרי זה:

    בר"ע 30/86 פ.א.ב. שרותים בע"מ נ' מדינת ישראל,

פד"י מ(1) 249 נדונה השאלה אם ניהול עסק של איחסון חומרי הדברה לחקלאות ולביצוע הדברה בשדותיהם של בעלי העסק ובשדות חקלאים אחרים בארץ הוא בגדר שימוש בקרקע הדרוש במישרין לייצור חקלאי. נפסק מפי כב' הנשיא שמגר כי "מה שדרוש לחקלאות ולייצור החקלאי זוהי ההדברה עצמה, אך לא ניהול עסק של הדברה. בדומה, מה שדרוש לחקלאות ולייצור החקלאי זהו החריש והדיסקוס והזריעה והקציר, אך מכאן אין ללמוד כי ניהול עסק של מכירת טרקטורים או מכונות חקלאיות הוא שימוש הדרוש במישרין לייצור חקלאי". עוד עולה מן האמור שם, כי המונח בו השתמש המחוקק "דרושים במישרין", מצביע על הצמצום בהיקף הפעולות שניתן לכלול אותן בגדרה של המטרה החקלאית. הפעולה צריכה להיות או חקלאית על פי אופיה או קשורה במישרין ודרושה, לייצור החקלאי.

בעניין שנדון

    ברע"פ 252/04 רון שדות ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה לודים

, תקדין עליון 2004(2) 2148 דנה כב' השופטת חיות בענינו של נאשם שהפעיל עסק לאיחסון מזון לבעלי חיים וכן משרדים של מפעילת העסק, על קרקע חקלאית. בית המשפט המחוזי קבע כי "בנסיבות המקרה מהווה השימוש במבנים כמקום אחסון מזון לבעלי חיים חריגה מהשימוש למטרות חקלאיות שהותר בהיתר הבנייה", והערעור על כך נדחה תוך שנפסק כי את הטענה "לפיה אחסון מזון לבעלי חיים מהווה שימוש חקלאי" יש לדחות "משהוכח כי מדובר באחסון למטרות מסחריות כחלק מעסק המתנהל במקום."

    ברע"פ 4594/04 עופר ברא"ז נ' מדינת ישראל

, תקדין עליון 2004(4) 1190 נדון ענינו של מי שהפעיל עסק של רכיבה על סוסים בקרקע חקלאית. נפסק מפי כב' השופט טירקל כי "ההבחנה שעשה בית המשפט המחוזי (בחיפה – בתיק ע"פ 3051/03) בין גידול סוסים כשימוש חקלאי לבין עסק של רכיבה עליהם שאיננו כזה, היא נכונה. זאת ועוד, עסק של רכיבה על סוסים וניהול חוות רכיבה אינם שימושים מותרים בקרקע חקלאית שכן 'אינם דרושים במישרין לייצור חקלאי, לעיבוד חקלאי של האדמה או לגידול בעלי חיים' כהגדרת סעיף 7(ב) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965." באותו ערעור הנזכר לעיל (ע"פ 3051/03) ציין כב' השופט כהן כי "גידול הירקות כשלעצמו אינו שימוש החורג מיעודה החקלאי של הקרקע, ואולם, אם אותו אדם יקים במקום חנות או מתקנים לשם מכירת התוצרת לציבור, כי אז פעילות זאת חורגת מיעוד הקרקע והוא בגדר שימוש חורג הטעון היתר כחוק."

    בע"פ (מחוזי חיפה) 2811/02 מדינת ישראל נ' עבד כאמל חטיב

(לא פורסם) דן בית המשפט בענינו של נאשם שעסק בשריפת עצים לשם הכנת פחמים. נטען כי שימושו זה בקרקע חקלאית בא בגדר ייצור חקלאי. טענה זו נדחתה, ומפי כב' השופט רזי (בהסכמת כב' השופטים ס. הנשיא פיזם והגב' שטמר) נפסק כי אין "אפשרות לומר כי ייצור הפחמים על ידי שריפה איטית של ענפי עץ האלון קשורה במישרין לייצור חקלאי או לעיבוד הקרקע." כב' השופט רזי סבר, כמו כן, כי "אין כל חשיבות למטרה המסחרית שביסוד השימוש, שהרי עלינו לבחון את השימוש לפי טבעו ולפי אופיו, ללא כל קשר לאלמנט המסחרי שבו".

No Comments Yet.

Leave a reply

You must be logged in to post a comment.

שינוי גודל גופנים